1אף לענין קריעה על המת אין קריעה בטעות כלום אמרו לו מת אביו וקרע ואחר כך ידע שהוא בנו אם ידע בטעותו תוך כדי דבור יצא לאחר כדי דבור לא יצא אמרו לו סתם מת לך מת וכסבור שהוא אביו וקרע ואחר כך נמצא בנו אפילו לאחר כדי דבור יצא היה לו חולה ונתעלף וכסבור שמת וקרע ונמצא שלא מת בשעת הקריעה אם תוך כדי דבור של קריעה מת יצא ידי קריעה ואם לאחר כדי דבור לא יצא ידי קריעה:2כלל הדברים בכל מקום תוך כדי דבור כדבור חוץ ממגדף ועובד ע"ז ומקדש ומגרש שבאלו אין תוך כדי דיבור כדיבור ר"ל שאם גדף וחזר תוך כדי דבור לומר חוזרני בי או השתחוה לע"ז ותוך כדי דבור אמר חוזרני בי אין חזרתו בהם חזרה ונהרג על מה שעשה וכן אם קדש ונתן לה ואמר הרי את מקדשת לי ותוך כדי דבור אמר איני רוצה בכך או שגרשה ונתן לה את גיטה ואמר לה הרי זה גיטיך ותוך כדי דבור אמר איני רוצה בו אין חזרתו חזרה ומקודשת ומגורשת ואף ע"פ שבתלמוד שלנו בפרק יש נוחלין לא הוזכרו בענין זה אלא ע"ז וקדושין מכל מקום מגדף בכלל ע"ז ומגרש בכלל מקדש:3שבועת הפקדון אם היו חמשה תובעין אותו והוא אמר שבועה שאין לכם בידי כלום ואחר כך הודה אינו חייב אלא חטאת אחת אבל אם אמר שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת ואע"פ שלא אמר שבועה לכל אחד ואחד כמו שביארנו במקומו ואם כן משנתנו שלא דנה את הנדר לשני נדרים בתאנים וענבים עד שתאמר קונם בכל אחת מהן או שתאמר בכל אחת שאני טועמת לדעת רבי שמעון נאמרה שאמר לענין שבועה עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד ואין הלכה כמותו שאף בזו כל שאמרה תאנים וענבים פרטא הוי אלא שלענין פסק הפרט והכלל דין אחד להם לענין זה כמו שביארנו במשנה:
